כמה פעמים אמרת לעצמך אחרי החגים אני אוריד במשקל?
כמה מאתנו פונים למקרר כשרע? כשאנחנו עייפים? כשתחושת החרדה עולה?
פעמים רבות מטשטש הגבול בין התפקיד הפיזי של האוכל והאכילה , לבין תפקידים אחרים שהושלכו עליו. המזון הראשון שאנחנו מקביל כיונק הוא חלב אם, בשבילנו הוא מסמל חום, אהבה, ביטחון, הישרדות. לאחר מכן בבגרות, נוצר פער בין היכולת להקשיב ולהבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי היכולת בסיפוק צרכים מטשטשת. נוצר איזשהו חסך רגשי, האוכל נהפך לכלי, אם זה להפחתת רגשות כמו חרדה, ואם זה בכדי להביע רגשות כמו אהבה. זה מתחיל מילדות, “תתנהג יפה ותקבל קינוח”, התניה של התנהגות טובה למזון, וזה ממשיך בבגרות, מזון כנחמה. לעיתים רבות, אנו משתמשים במזון, בכדי לא להרגיש.
כבר בשנת 1957 – חוקר בשם קפלן, ראה באכילת יתר כתגובה להפחתת חרדה. במחקר זה גילו, שאוכלוסייה הסובלת מעודף משקל מתקשה להבין בין רעב לבין חרדה, הם מורגלים לאכול בתגובה לפחד כמו שהם מורגלים לאכול כתגובה לרעב.
נוסיף את העובדה, שרוב המזון המעובד, רווי בסוכר וחומרים ממכרים, אשר עובדים על מרכזי העונג במוח ועם השפעה בלתי מבוטלת על מנגנוני רעב ושובע בגוף. ונקבל התמכרות , פיזית ורגשית, למזון.
טיפ באותו נושא:
לדפוק על דלתות פתוחות – ישנם הסובלים מעודף משקל או אכילה רגשית, אשר חווים את חווית החיים כמשהו בודד, עם חוסר יכולת להישען על אחרים ולפנות לאנשים כשקורה משהו שקשה מידי בכדי להכיל, ולכן פונים לאוכל בכדי שיספק את הצורך הרגשי הזה. מזמינה אותך באומץ, לעשות רשימה של “דלתות פתוחות” – אנשים הסובבים אותך, שאת מרגישה מחוברת אליהם, לצורך מענה רגשי. ולהיכנס בדלת הזאת כשצריך.
לסיכום, אחרי החגים זה עכשיו. נכון. השאלה היא עוד כמה פעמים תגידי זאת לעצמך? עד מתי תישארי במעגל קסמים ללא אפשרות יציאה?
יש דרך אחרת, שילוב של הקשבה והכלה עצמית, החזרת השליטה על מנגנוני שובע ורעב, ובחירה נבונה של מה נכנס לגופנו.
באמתחתי מגוון כלים לטיפול בעודף משקל, אכילה רגשית ואכילה כפייתית. מזמינה אתכם לבחור אחרת. תבואי , הדלת פתוחה 😉
