האדם הוא יצור הישרדותי, כאשר אנו נולדים , בלעדי חלב אם, לא נוכל לשרוד. ההורים, הם אלה שאחראים על הישרדותנו בשנים הראשונות.
ככל שאנו מתבגרים , יש בנו משהו שרוצה להישאר ילד. שמישהו ידאג לנו , הקשר הבסיסי הזה קיים במזון. ואנו אוכלים בחוץ , קהים לגבי רגשותינו או לגבי מה באמת ליבנו רוצה . ולא מתייחסים לגופנו כי קצב החיים המהיר לא מאפשר זאת , או כי אין זמן.
לאכול נכון , זה להיות אימא לעצמי , לאכול נכון , זה לבשל לעצמי. לקחת זמן ולדאוג לזה. להקשיב לרגשותיי , לפני שאני פונה למזון. כי אימא , היא גם נותנת לנו את המזון , והיא גם מקשיבה למה שעובר עלינו . בשנים הראשונות , אנחנו מרכז עולמה, אם נופלים , היא הראשונה שתרוץ ותגיד שהכל בסדר, היא הראשונה שתדאג. וכשמתבגרים , כולנו מחפשים את אותה אימא. ושוכחים לדאוג לעצמנו. ההבנה שהיא קיימת בתוכנו , היא הצעד הראשון לקראת תזונה נכונה . ההבנה שאם לא נדאג מראש למה שאנו אוכלים , ולא נקשיב לרגשותינו, הילדה הקטנה שבתוכנו תהיה רעבה. תרתי משמע. אם זה רעבה רגשית או פיזית , אין לה מקום.
מבחינה פיזית , הימנעות ממזון גורם למערכת הסימפתטית לעבוד , מערכת זאת , עובדת בשעת לחץ/מתח/ דחק. כשאנו נמנעים ממזון למשך כמה שעות , הגוף הופך להיות הישרדותי , הריאות מתרחבות , הקיבה מצטמצמת , והמוח במצב קרב. (כמו לרוץ בגו’נגל כשרודף אחריך נמר .. ) , הסוכר בדם צונח , אדרנלין מופרש , וקורטיזול עולה. ועוד הרבה פתולוגיות פיזיות .
במצב זה , מה הגוף שלנו ירצה ? איזה סלט קינואה מרענן או חטיף שוקולד דחוס וזמין . ברור שילך על הבורקס או על החטיף שוקולד , כי אין לו זמן עכשיו לשבת על סלט או לבחור היטב את מזונו , הוא רוצה משהו דחוס ועתיר קלוריות בכדי להמשיך לברוח מהנמר.
לכן , נורא חשוב , לאכול כל 3 שעות, לתכנן ארוחות מראש, ולהיות בקשבה פנימית, האם הרעב הינו פיזי או רגשי. כך גם , נהיה נדאג לעצמנו , וגם נמנע ממצבי סטרס והתנפלות לא מתוכננת על מזון.
לטיפול ותמיכה באכילה רגשית והורדה במשקל בדרך אחרת. מוזמנים ליצור קשר
