האדם הוא יצור הישרדותי, כאשר אנו נולדים, בלעדי חלב אם, לא נוכל לשרוד. ההורים, הם אלה שאחראים על הישרדותנו בשנים הראשונות.
ככל שאנו מתבגרים, יש בנו משהו שרוצה להישאר ילד. שמישהו ידאג לנו, הקשר הבסיסי הזה קיים במזון. ואנו אוכלים בחוץ, קהים לגבי רגשותינו או לגבי מה באמת ליבנו רוצה. ולא מתייחסים לגופנו כי קצב החיים המהיר לא מאפשר זאת, או כי אין זמן.
לאכול נכון, זה להיות אימא לעצמי, לאכול נכון, זה לבשל לעצמי. לקחת זמן ולדאוג לזה. להקשיב לרגשותיי, לפני שאני פונה למזון.
כי אימא, היא גם נותנת לנו את המזון, והיא גם מקשיבה למה שעובר עלינו.
בשנים הראשונות, אנחנו מרכז עולמה, אם נופלים, היא הראשונה שתרוץ ותגיד שהכל בסדר, היא הראשונה שתדאג. וכשמתבגרים, כולנו מחפשים את אותה אימא. ושוכחים לדאוג לעצמנו.
ההבנה שהיא קיימת בתוכנו, היא הצעד הראשון לקראת תזונה נכונה. ההבנה שאם לא נדאג מראש למה שאנו אוכלים, ולא נקשיב לרגשותינו, הילדה הקטנה שבתוכנו תהיה רעבה. תרתי משמע. אם זה רעבה רגשית או פיזית, אין לה מקום.
אז מה הפתרון לאכילה רגשית
מבחינה פיזית, הימנעות ממזון גורם למערכת הסימפתטית לעבוד, מערכת זאת, עובדת בשעת לחץ / מתח / דחק.
כשאנו נמנעים ממזון למשך כמה שעות, הגוף הופך להיות הישרדותי, הריאות מתרחבות, הקיבה מצטמצמת, והמוח במצב קרב. (כמו לרוץ בגו’נגל כשרודף אחריך נמר… ) הסוכר בדם צונח, אדרנלין מופרש , וקורטיזול עולה. ועוד הרבה פתולוגיות פיזיות.
במצב זה, מה הגוף שלנו ירצה?
איזה סלט קינואה מרענן או חטיף שוקולד דחוס וזמין. ברור שילך על הבורקס או על החטיף שוקולד, כי אין לו זמן עכשיו לשבת על סלט או לבחור היטב את מזונו, הוא רוצה משהו דחוס ועתיר קלוריות בכדי להמשיך לברוח מהנמר.
לכן, נורא חשוב לאכול כל 3 שעות, לתכנן ארוחות מראש, ולהיות בהקשבה פנימית, האם הרעב הינו פיזי או רגשי. כך גם נדאג לעצמנו, וגם נמנע ממצבי סטרס והתנפלות לא מתוכננת על מזון.
לטיפול ותמיכה ופתרון לאכילה רגשית והורדה במשקל בדרך אחרת. מוזמנות ליצור קשר